“אל הלב” הוא שער. שער לגאולה – ולמפגש בחוויה ישירה של אלוהים שבתוכנו.

כמו ששם המדינה רומז – ישר־אל: חיבור ישיר.
לא כמשהו שיבוא בעתיד, אלא כמשהו שמתרחש כאן ועכשיו, דרך מפגש אנושי פשוט, אמיתי ופתוח.

זהו מסע של זכירה. שכולנו נשמות שמכירות, שבאו לאהוב, לרפא, ולהיזכר – שהאור תמיד גר בלב.

כאן נולדת קהילה חדשה. שבט של לבבות פתוחים, שפוגשים זה את זה באמת: בלי מסכות, בלי צורך להרשים. רק נוכחות, הקשבה, אמת, וקדושה חיה שנולדת בין אנשים.

כשאנחנו נפגשים באמת השכינה שורה בינינו וכל מבט, כל חיבוק, כל אמת שנאמרת זהו הרגע שבו אלוהים מתגלה – פנים אל פנים, בלב פתוח. לא דרך פחד, אלא דרך אהבה. לא דרך חוקים, אלא דרך הלב.

“אל הלב” הוא גם ריפוי אישי, גם תנועה קהילתית, וגם חזון נבואי לעולם אחר. עולם שבו האהבה היא הסדר החדש, ואהבת ישראל – היא הלב הפועם של כל זה.